הבונים מושב שיתופי להתיישבות של חיילים משוחררים בע"מ נ' יפתח בנאי ובניו ניהול ואחזקות (1995) בע"מ

החלטה

1.יפתח בנאי ובניו ניהול ואחזקות (1995) בע"מ (להלן – "יפתח") הגישה ביום 14.7.11 בקשה לצו מניעה זמני כנגד הבונים מושב שיתופי להתיישבות של חיילים משוחררים בע"מ (להלן – "הבונים") (הפ"ב 25856-07-11). זאת, בהתאם לסעיף 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – "החוק"). לבקשה האמורה צורף העתק מכתב תביעה שאמור היה להתברר בפני בורר שימונה על יודי יו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה.

יפתח טענה בבקשתה ובנספחים שצורפו אליה כי היא סבורה שעל פי ההסכם שבינה לבין הבונים היא זכאית לביצוע עבודות פיתוח ותשתית בכל פרוייקט ההרחבה המתוכנן במושב. לעומת זאת, הבונים טענה כי ההסכם שבין הצדדים התייחס אך ורק ל-15 יחידות דיור ולא יותר.

בהחלטתי מיום 17.7.2011 קיבלתי את עמדתה של הבונים ודחיתי את בקשתה של יפתח מן הנימוקים שפורטו שם.

מתברר כי לאחר החלטתי הנ"ל התקיים הליך של בוררות בפני הבורר, השופט בדימוס דן ביין אשר ביום 18.3.2013 נתן את פסקו במסגרת הסכסוך.

ביום 5.5.2013 הגישה הבונים בקשה לביטול פסק הבורר. (הפ"ב 7357-05-13).

עתה לפני בקשתה של יפתח לכך שאפסול עצמי מלדון בתיק. לטענתה -

"במקרה דנן ניתנה על ידי כב' השופט עודד גרשון בהפ"ב 25856-07-11 החלטה בעניינה של התביעה שהוגשה על ידי המשיבה במסגרתה הביע בית המשפט הנכבד באופן נחרץ וברור ושאינו משתמע לשתי פנים את דעתו באשר לעילת התביעה של המבקשת וכן באשר לפרשנות החוזה אליה נדרש במסגרת ההחלטה.

בית המשפט הנכבד ציין בהחלטתו באופן ברור כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים אין למשיבה עילת תביעה על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים ואין לתובעת אלא להלין על עצמה.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי בהתאם לאמור בהסכם הצדדים הסכימו על כך כי המבקשת תבצע רק 15 יחידות והחוזה לא הקנה למבקשת את הזכות לבצע פיתוח ב- 85 מגרשים.

(...).

בסיפא להחלטתו ציין בית המשפט במפורש כי קריאת ההסכם מעלה באופן ברור כי הסכמת הצדדים מתייחסת ל- 15 בלבד!!!".

ביקשתי את תגובת הבונים לבקשת הפסילה. הבונים הגישה תגובה מפורטת ובה ביקשה לדחות את הבקשה לפסילה.

2.דין בקשת הפסילה להידחות.

סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 קובע כדלקמן:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

כאמור לעיל, העילה לבקשת הפסילה היא העובדה שדנתי בבקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי יפתח ודחיתי אותה. נטען על ידי יפתח כי בהחלטתי האמורה הבעתי דעה נחרצת באשר לפרשנות ההסכם שבין הצדדים, תוך קבלת עמדתה של הבונים, ועל שום כך אני פסול מלדון בתיק הנוכחי, היינו הבקשה לביטול פסק הבורר.

סבורני כי העובדה שדנתי בהליך קודם והכרעתי כפי שהכרעתי, היא, כשלעצמה, אינה מצדיקה את פסילתי מלדון בתיק הנוכחי. הדרך להשיג על ההחלטה הייתה על ידי פנייה בבקשה מתאימה לערכאת הערעור. ואמנם, יפתח פנתה בשעתה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על החלטתי הנ"ל (רע"א 5501/11) וכב' השופט רובינשטיין דן בבקשתה והחליט ביום 8.9.2011 לדחותה.

החלטתי הנ"ל הייתה תוצאה של הליך שפיטה שהתנהל כדת וכדין ובסופו החלטתי, על פי מיטב שיקול דעתי וללא כל משוא פנים והכרעתי כפי שהכרעתי. אני משוכנע כי אוכל לדון גם בתיק הנוכחי ולהכריע בסכסוך שבין הצדדים על פי החומר שיונח בפני, תוך שקילת טענות שני הצדדים, על פי החוק, לפי מיטב שיקול הדעת וללא כל משוא פנים.

על שום כך אינני סבור כי מתקיימת במקרה זה עילה לפסילה.